יש רגעים שבהם אני עוצרת באמצע העבודה, מסתכלת על תכניות, על מודלים, על פרויקטים שנמצאים בשלבי ביצוע – ומבינה כמה משמעות יש בעשייה שלי. אני לא מתכננת רק מבנים, אני מתכננת חיים.
האדריכלות עבורי היא לא רק מקצוע, היא שליחות. אני לא מתכננת רק מבנים, אלא את התחושות שהם ייצרו, את החוויות שהם יאפשרו, את הקשרים האנושיים שיתפתחו בתוכם. כל קו שאני שמה על הנייר הוא הבסיס למרחבים שבהם אנשים יגורו, יעבדו, ייפגשו, יחוו רגעים של יום-יום וגם רגעים בלתי נשכחים.
האחריות שבעיצוב מרחבי חיים
לכל מקום יש כוח. המבנה שבו אתה גר משפיע על ההרגשה שלך בבוקר. הרחוב שאתה עובר בו כל יום משנה את הדרך שבה אתה תופס את העיר שלך. הפארק שבו אתה עוצר רגע לנוח קובע את איכות החיים שלך.
כאדריכלית, אני רואה את האחריות האדירה שיש לי – לא רק לבנות משהו יפה, אלא ליצור סביבות שמקדמות חיים טובים יותר. אני שואלת את עצמי איך החללים שאני יוצרת ישפיעו על מי שישתמש בהם. האם הם ירגישו בנוח? האם הם ירגישו שייכים? האם הם ייהנו לחיות שם?
התכנון שלי חייב להיות חכם, מחושב ועמוק. זה לא רק בנייה – זה יצירה של חוויות יומיומיות, של קצב חיים, של חיבור בין אנשים.
אדריכלות שמחברת אנשים
אני מאמינה שאדריכלות טובה יוצרת מפגשים טבעיים בין אנשים. בין אם זה בבניין מגורים, בשכונה חדשה, בכיכר עירונית או במבנה ציבורי – התכנון צריך לאפשר אינטראקציה, לייצר נקודות מפגש, לעודד קהילה.
בעולם שבו כל אחד מתכנס בתוך המסך שלו, שבו החיים הופכים דיגיטליים יותר ומבודדים יותר, המרחב הפיזי מקבל משמעות חדשה. הוא הופך להיות המקום שבו אנשים עדיין יכולים להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר.
לכן, כשאני מתכננת, אני לא חושבת רק על מבנה, אלא על התחושות שהוא ייצור. אני רוצה ליצור מקומות שאנשים ירצו להיות בהם. מקומות שבהם הם יוכלו לעצור לרגע, לנשום, להרגיש שהם שייכים.
לתכנן משהו שיחזיק דורות קדימה
אחד הדברים שמרגשים אותי בעשייה שלי הוא לדעת שהמבנים שאני מתכננת יישארו שם גם הרבה אחרי שהפרויקט יסתיים.
בעוד עשר, עשרים, חמישים שנה – אנשים עדיין יחיו באותם בתים, יפגשו באותן כיכרות, יסתובבו באותם רחובות. מה שאני מתכננת היום הופך להיות חלק מהזיכרון הקולקטיבי של הדורות הבאים.
וזו מחשבה עוצמתית. אני מבינה שכל החלטה קטנה – מיקום של חלון, חומר של קיר, פתיחה של מרפסת – תשפיע על איך אנשים יחיו את חייהם. אני מתכננת לא רק להיום, אלא גם למחר.
שליחות שמחייבת – לא רק חלום, אלא גם מציאות
השליחות שלי כאדריכלית היא לא רק לחלום רחוק, אלא גם להפוך את החלומות האלו למציאות.
למצוא את הדרך שבה חזון גדול יכול להפוך למבנה אמיתי. לוודא שהקווים שאני מציירת על הנייר יהפכו למקום אמיתי – מקום שיגרום למישהו להרגיש שהוא הגיע הביתה, שהוא חלק ממשהו, שהוא במקום הנכון.
זו זכות אדירה, אבל גם אחריות עצומה. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו. אני יודעת שכל פרויקט הוא הזדמנות להשפיע, ליצור, לשפר, לתת לאנשים יותר ממה שהם ציפו.
וזו הסיבה שאני כאן. זו הסיבה שאני קמה כל בוקר עם תשוקה למה שאני עושה. כי אני יודעת שזה חשוב. כי אני יודעת שזה משנה.
כי אני מאמינה שאדריכלות יכולה להפוך את החיים לטובים יותר.
